איך מתקבלות החלטות קשות בתיקי אפוטרופסות?

המתח בין רצון האדם לטובת האדם,הוא לב הנושא בתיקי אפוטרופסות,רצונו של האיש עצמו,לגביו נדונה

בקשת מינוי אפוטרופוס אל מול טובתו.

איך ניתן לדעת מה רצונו של אדם? אם בעבר,צווי מינוי אפוטרופסות היו ניתנים יחסית בקלות,

כיום, אין כמעט פסק דין בו לא שומעים את האדם בטרם ניתנת החלטה בעיניינו.

עמדתו יכולה להיות מובאת בפני בית המשפט על ידי אפוטרופוס לדין (אפוטרופוס חיצוני)המביא את עמדתו

של האיש באמצעים טכנולוגים כאלה ואחרים (פגישה מקוונת, שיחת טלפון וכד').

בתיקים מורכבים,לרוב, כל הדרכים נכונות על מנת לשמוע את אותו אדם אשר את גורלו רוצים להכריע,

כאמור,בטרם תתקבל החלטה בעניינו.

בנוסף, היום,כאשר אין צורך ממשי ומיידי במינוי אפוטרופוס, בית המשפט ימצא אמצעי פחות פוגע ומגביל ממינוי אפוטרופוס והכל בנסיבות הענין.

המציאות של בתי המשפט כמו המציאות של הרבה אנשים, מביאה דילמות קשות ביותר וההתלבטות

הרבה פעמים, לא פשוטה, כמו לדוגמה, מינוי אפוטרופוס לאדם אשר מסרב לעבור טיפול רפואי, כאשר תפקידו של האפוטרופוס במקרה זה הוא לשכנע את אותו האדם לקבל את הטיפול אשר יכול להציל או להאריך את תחולת חייו.

תמצית הקושי בקבלת החלטות מסוג זה טמונה במילה "שיפוטיות",

כמה אנחנו בני האדם נוהגים בשיפוטיות כלפי בני אדם אחרים וכמה קל ליפול למלכודת השיפוטיות החמקמקה בכל פעם מחדש.

"לאורך כל הדרך, מצווים כולם לזכור לכבד את הדרך שאותה אדם בחר לעצמו בחייו, גם במקרים של כמעט אפס מודעות עצמית וגם במקרים ש"אנו", החברה, חושבים שמדובר בדרך מזעזעת לחיות את החיים".

(א"פ 58088-06-19 בימ"ש לענייני משפחה ירושלים)

ניתן לראות מגמה הולכת ומתרחבת של בתי המשפט לפרש את תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות בצורה מרחיבה אשר באה כנסיון להשתחרר מהגישה הפטרנליסטית אשר היתה נפוצה לפני התיקון, הגישה אשר קיבלה החלטות על האדם ורצונו לא נשמע אלא במקרים רחוקות.

אם ניקח את המקרה בו אדם סירב לקבל כל טיפול מערבי מאחר והאמין בלב שלם כי בכוחו לרפא את עצמו, גם אם אמונה זאת נשמעת לבית המשפט הכי מופרכת והזויה עלי אדמות, על בית המשפט לשקול להיעתר בחיוב לסירובו של אותו אדם למינוי כפי שאכן הוחלט במקרה זה.

מלאכת האיזון היא מלאכה קשה, אתית, מוסרית, אנושית וכמובן משפטית והשינוי במגמה עושה הרבה חסד

לבני האדם.